מסעי רכבים על פני השטח שונים: חלק מהמסעות שאתה מזמין כדי להירגע. אחרים אתה עושה כי אתה רוצה לחוש, אפילו פעם אחת, עד כמה עולם זה עצום באמת. ארבע הדרכים הבאות שייכות באופן מוחלט לקטגוריה השנייה: שורות ארוכות ובלתי פוסקות במדבריות, בסטפות ובהרי הרים מרוחקים, ללא קיצורי דרך ואין הזדמנויות שנייה. רוב האנשים שנוסעים, רוכבים או הולכים בהם עושים זאת רק פעם אחת בחייהם. לא בגלל שפעם אחת זה מספיק, אלא בגלל שדרכים כאלה דורשות הכנה רצינית וזמן נסיעה שלא מגיע פעם בשנה.
הגובי-טאיגה-טרברס: ישר מעבר למונגוליה
מעט נסיעות מחברות כל כך הרבה אזורי אקלים במסלול יחיד. 34 ימים, כ-3,600 קילומטרים, רכב 4×4 משלך – מהמערות האדומות של גובי הדרומיים ועד היערות של הטאייגה הצפונית, ביתם של הטסאטן וצאתיהם של שועלים.
המסלול עובר במערכת הקניונים המרוחקת של כרמן צ'אוואן, מעל הרי הגלים המנגנים של קונגור אלס, ולבסוף מעבר לגשר ג'יגלג, שם החלפת גלשנים היא נורמה ולא יוצאת דופן. כדי לבקר בטסאטן, הנוסעים משאירים מאחוריהם את הרכבים ונוסעים חצי יום דרך ביער ובבוץ: שלוש לילות במחנה של איילים, לא כדי לעצור לצילום, אלא כדי לקבל הצצה אמיתית לדרך חיים שכמעט נעלמה במקומות אחרים.
חלון מזג האוויר דק עד כדי חיתוך: מעבר ג'יגלג הוא נגיש רק בין נמסות השלג באביב וגשמי הקיץ. אם תפספס את הרגע הזה, תפספס את העונה כולה. מעברי דרך יבשה במונגוליה דורשים מכם רכבים חזקים ומדריך המכיר את המדינה. כל מה שאתם צריכים לעשות אז הוא ליהנות מהנוף המדהים, מהמקומיים הנחמדים והטיול המדהים הזה. להגיע למונגוליה זה די קל מכל העולם. קראו את המדריך המלא כיצד תוכלו להגיע לנקודת הסיום שלכם מעבר יבשתי יעד.
כרכרת המדבר הזרה בדרך אל מונאם: דרך הים החולי הגדול ביותר בכדור הארץ
הרי הרובל-אל-חאלי משתרעים על פני כ-650,000 קמ’ר: גדלים בהם גדולים משל צרפת, ואינם מאוכלסים ברובה. מעבר הרגל לתוך רבעו הריק בדרום עומאן עוקב אחר עקבותיו של החוקר ברטרם תומאס, שחצה את המדבר בשנת 1930.
המסלול מתחיל באזור דוףאר וחוצה את העיר ההרוסה שוב נתגלתה, אובר, שנקראה בעבר “אטלנטיס של החולות”, ומשם ממשיך דרך שרשראות דונאליות, חלקן גבוהות מעל 250 מטרים. קמפינג כאן פירושו לישון באחד המקומות הכי שקטים על פני כדור הארץ: בלי אורות, בלי רעש מנוע, רק חול עד האופק.
סימפסון דאסבר: מעבר יבשתי במדבר, המדבר האדום של אוסטרליה
יותר מ-1,100 רכסות חול משתרכות על פני כ-800 קילומטרים. המסלול הקלאסי עוקב אחר קו הצרפתים מהרי ספרינגס דאלהוסי עד בירדסוויל, במרחק של כ-500 קילומטרים, בדרך כלל במשך שלוש עד ארבעה ימים, לעיתים עם קצב ממוצע של רק 20 קמ"ש.
בין הדיונות: אין התנחלויות, אין דלק, אין אות, השלמות עצמית מלאה היא חובה. המדבר סגור לחלוטין בין דצמבר לעד אמצע מרץ בשל חום קיצוני; פרק הזמן לשהות על פני הקרקע מתחיל מיוני ועד אוקטובר.
מסלול ספרנגיסאנדור: מעבר יבשתי בגובה הררי באיסלנד בין שני קרחונים
לא כל מעבר גדול דורש חול או גובה. מסלול ספרנגיסאנדור (F26) חותך ישר דרך החלק הפנימי הלא מיושב של איסלנד, ונמשך כ-200 קילומטרים בין הקרחונים הופסג'וקול ו-וטאנאג'וקול. זהו המסלול הארוך ביותר של כבישי הרי הגלישה באיסלנד, וגם אחד מהמסלולים הפרוסים ביותר: נוף של חול געשי שחור וריקנות דומה לירח, עם כלי רכב נוספים בקושי אחד בטווח ראייה במשך שעות.
הדרך נגישה רק לרכבים שטחניים בעלי מרווח גלגלים טוב, בשל משטחים קשים וגשרים מסוכנים של נהרות שלא נסללו, חלקם עמוקים כ-1 מטר, ובהם מומלץ לחצות אותם עם יותר מאחת מכונית. דלק נדיר לאורך הדרך: שני התחנות הקרובות ביותר נמצאות במרחק של כ-240 ק"מ אחד מהשנייה, ולכן נהגים לא מוכנים נתקלים מדי פעם בבעיות, ומחכים שמישהו יחסום עבורם דלק.
הנתיב פתוח רק לכמה חודשים קצרים בשנה. תאריכי הפתיחה המוקדמים ביותר נעו בין אמצע יוני עד אמצע יולי בהתאם לפרק, והכביש נסגר שוב ברגע שחזרה השלג הראשון: חלון זמן שנמדד בשבועות, לא בחודשים.
מה המשותף לטרנספונים אלה ביבשה
הם דורשים עצמאות אמיתית, מכיוון שאין תשתיות שאפשר להסתמך עליהן. והם מובילים למקומות שמשאירים את מה שהם כי כל כך מעטים האנשים שאי פעם מגיעים אליהם. זה בדיוק מה שהופך אותם לטיולים שאי אפשר להזמין אותם פעמיים: אתה חווה אותם פעם אחת, ומעביר אותם עם עצמך לכל החיים.
