כולם מכירים את הפרח מהאלפים. הוא הגיע מכאן — וכך גם כל שאר הדברים במסלול הזה.

אדלווייס הוא צמח אסייתי. הוא נדד מערבה בתקופת עידן הקרח, אומץ על ידי שוויץ והפך לסמל הלאומי של מישהו אחר. במונגוליה הוא פשוט מעולם לא עזב. הוא גדל מהערבה ההררית ועד לחגורה האלפינית – מדרונות סלעיים, כברת אדמה דלילה, טרסות נהרות, והקרחות הפתוחות של יער האשוחית הצפוני.

מה שנראה כמו עלי כותרת לבנים הם חפים: עלים מותאמים הצפופים בשערות צמريות חלולות. האוויר הכלוא מפזר אור, וזו הסיבה שצלע הר של אלוויס נראית כסופה ולא לבנה, ולמה היא משתנה לחלוטין כשהשמש עוברת מעליה. הפרחים האמיתיים הם הפרחים הקטנים הצהובים שבאמצע.

מעקב אחר אותן צלעות הרים — ומתי — מושך אותך דרך חתך רוחב יוצא דופן של הארץ. הפרח הוא החוט המקשר. השאר הוא הסיבה שבגללה הטיול שווה אחד עשר יום.

מונגוליה שרוב המבקרים לעולם אינם רואים. חמישה מתוך ששת האזורים האקולוגיים המרכזיים של המדינה, ב-1,680 קילומטרים: ערבה פתוחה, חגורת דיונות החול באלסן טסארחאי שבה חול פוגש עשב, יער-הערבה ההררי של חאנגאי, חגורת האלפים שמעל 2,000 מטרים, והקצה הדרומי של הטייגה הסיבירית, שבו יער לարץ (ארז סיבירי) נמשך צפונה לעבר אגם באיקל. מדבר-למחצה ביום שלישי, ארץ סוסים ירוקה ולחה עד יום שישי.

האקלים הטוב ביותר במונגוליה, בדיוק בזמן הנכון. בעוד שבמדבר גובי הטמפרטורה מגיעה ל-35 מעלות ביולי, המחנות הגבוהים נמצאים סביב תחילת או אמצע שנות העשרים ביום ומתקררים בלילה — אוויר יבש, ללא לחות, ואור שנמשך כמעט עד עשר בערב. הגובה הוא הסיבה לכך שהמסלול הזה נוח בשיא הקיץ, בניגוד לחלק נרחב מהמדינה.

מחנאות במקום שבו הסוסים נמצאים. מספר לילות מועברים בכברת האדמה של האחו במקום לנהוג בחזרה ללודג': מחנה גבוה ברמת קצ'ירט בגובה של למעלה מ-2,000 מטרים, העמקים הכסופים שמדרום לחוג'ירט, שולי הבזלת מעל האורחון. אתם מתעוררים לקול סוסים הרועים על פני האוהל מכיוון שהקמתם מחנה במקום שבו הם חיים. השחר והדמדומים הם שתי השעות שבהן שווה לצלם אדלווייס, ואתם כבר עומדים בתוכו בשתיהן.

נהרות שאפשר באמת להיכנס אליהם. נהר האורחון חצב תעלה של בזלת שחורה בתוך לבה ישנה. נהר האג זורם צלול וקר ליד אגם חובסגול. בחלקו התחתון של נהר האורחון, רועי צאן חוצים אותו בשחייה עם סוסיהם בשעות אחר הצהריים המאוחרות — וגם אתם יכולים לשחות, דבר שכמעט אף מסלול טיול במונגוליה אינו מציע, מכיוון שרובם מתרחשים במדבר.

קרוב למשפחות הבעלים של הנוף. טשיג, ח'יאלגאנאט, עמק הנהרות הצפוניים — בחלק זה של המדינה כמעט ואין תיירות. כ-40% מהמסלול עובר בדרכי עפר, בדרכים חוליות או ללא דרך כלל. ברוב הימים תחלוק את הנוף עם בעלי החיים ומשפחות הרועים שבבעלותן הם נמצאים, וללא כלי רכב אחרים. הביקורים מתרחשים משום שאתה מחנה בקרבת מקום, ולא משום שתוכננה עצירה.

• מינים — Leontopodium ochroleucum, עם L. leontopodioides בהמשך
• מוֹנגוֹלִי — שיבולת-שועל לבנבנה, עגל צאגאנצורו
• גובה — 5–25 ס"מ; יוצר כריות נמוכות, לעיתים רחוקות צומח כצמח בודד
• לפריח — מסוף יוני ועד סוף אוגוסט. מתייבש על הגבעול ושומר על צורתו במשך שבועות
• גם בפריחה — עשב נוצות, נסיוניות, כלנית מצויה, קורנית בר; כרי עשב צפוניים גבוהים די כדי ללטף את מראות הצד
• סטטוס — מוגן במונגוליה. אנחנו מצלמים אותו. אנחנו לא קוטפים אותו.

המסלול עולה במעלה ההר בחיפוש אחר הפרחים, ואז יורד אל הנהרות.

צפיפות פרחי הבר תלויה בגובה ובסוג הקרקע יותר מאשר בקו הרוחב, ופרופיל הגובה המוצג להלן משקף את מהלך המסע כולו: שני מחנות בגובה רב בשבוע הראשון, שם הכרי דשא צפופים ביותר והאוויר קריר ביותר, ולאחר מכן ירידה ארוכה אל עבר הערבה היערית הצפונית, נהר האג ואגן הסלנגה. לחצו על כל תחנה כדי לקפוץ לאותו יום.